3 בנובמבר 2015

סתם יום של חול

אתמול מלאו לאוּרי שלנו שש שנים.
שש שנים!!!

אוּרי התרגש ושמח, קיבל שפע ברכות ואיחולים, בלונים, עוגה בבית הספר, עוגה בבית... בעוד כמה ימים נחגוג לו גם עם המשפחה המורחבת, ואז גם יקבל שפע של מתנות. ילד חמוד ומתוק בן שש שכבר יודע להגיד מה הוא רוצה, על מה הוא חולם, ומתכנן ביחד עם אימא ואבא כיצד נחגוג ומה נכין.

מבחינתי, הדבר שבלט לי יותר מכל ביום ההולדת הזה היה התחושה שלי, שזה "סתם יום של חול"... נכון, התרגשתי עבור אורי, שמחתי בשבילו; אבל זה היה יום הולדת רגיל, ככל ימי ההולדת של כל ילדינו. והתחושה הזאת קצת הפתיעה אותי.

אני זוכרת כמה התרגשתי בעבר עם כל שנה שחלפה; כמה משמעותי היה כל ציון דרך נוסף, כל יום הולדת שהגענו אליו. יותר מכולם ציפיתי וחיכיתי, אני זוכרת, ליום הולדת שלוש. יותר מכולם הוא סימל את הפרידה מהינקוּת, מהתינוֹקוּת, ועבורי כאימא - את סיום התקופה הראשונית הכל-כך מפרכת בהתמודדות עם כל מה שהגיע עם בואו של אוּרי לעולם, עם השסע כמובן.

גם יום הולדת חמש היה ציון דרך מרגש. אולי בגלל שאוּרי כבר היה בגן חובה, אולי בגלל שגיל חמש נתפס אצלי בראש כשלב יותר בוגר... אולי בגלל שעדיין נזקקתי לעידוד הפנימי הזה שהנה, אנחנו מתקדמים, השנים חולפות, עוד ועוד שלבים במסע חולפים על פנינו - ואנחנו חולפים על פניהם, דרכם, וממשיכים הלאה.

אתמול היה יום הולדת רגיל לחלוטין. כבר לא נסחפתי לזיכרונות ההיריון ההוא, הלידה וכל מה שהגיע אחריה. כבר לא כאבתי את הקושי העצום ואת תחושת האבדן על כל מה שיכול היה להיות אילו... וזה, אולי יותר מכל ציון דרך, מראה לי כמה עברנו, כמה התמודדנו והתגברנו והתחזקנו.

להורים שפונים אליי, שרק מתחילים להתמודד עם השסע ומבקשים מידע וסיוע, אני תמיד אומרת, יש כאן התמודדות. קחו אוויר, זה מסע ארוך. מצד שני, אני משתדלת תמיד להראות את הצדדים האופטימיים - ויש המון כאלה, למרות כל הקושי. גם עם עצמי אני משתדלת לשמור על פרופורציות. אבל היום, שש שנים אחרי שיצאנו לדרך, אני פתאום מגלה שהפרופורציות התאזנו מעצמן; שאפילו יום הולדת לאוּרי כבר נתפס כיום הולדת רגיל. יש לנו עוד מה לעבור, אבל בתחושה הכי פנימית, הכי אינטואיטיבית שלי, הכל בסדר. הכל רגיל.

ובתוך כל זה, אתמול בערב הגיע אלינו הביתה בעל מקצוע וישב אצלנו במטבח. מולו ישב אוּרי ואכל. הוא הביט באוּרי, ראה את הצלקות, שאל אם השסע אצלו גם בחך... והתחיל לספר על הבן שלו, שנולד גם כן עם חך שסוע. סיפר על מה שעברו איתו כילד ועל הרופאים שטיפלו בו, שאת רובם גם אנחנו מכירים היטב. הילד הזה היום בן 17. הכל אצלו בסדר גמור. איזה יופי.