4 ביולי 2014

גור אריה הדר


לפני שבועיים היה התור האחרון של הדרי אצל דרור. הפעם, בניגוד ליתר הפעמים, נסענו כולנו יחד, כמשפחה. החלטנו שאחרי הטיפול נלך לפארק הקטן שהדר כבר מכירה וממוקם קרוב לחוף הים. אם אני לא טועה המקום נקרא "פארק הכט", ממש על הטיילת. 

מטרת הנסיעה לא הייתה לי ברורה, בייחוד לאור העובדה שהתור הוקדם מהתאריך המקורי כיוון שפרופ' אייזנבוד נוסע בקיץ. חשבתי לתומי שמדובר בביקורת.
לצערנו ביטולי התורים הם תופעה ידועה במחלקת השיניים של רמב"ם. אמנם הצוות הפועל במקום מרשים במקצועיותו, אך הארגון המנהלתי שם בהחלט יכול לעורר בי כעסים כמעט בכל ביקור במרפאה או לקראתו. ההמתנות הארוכות במקום וביטולי התורים התכופים הם דבר שבשגרה שם, ומעבר לכח הנפשי שנדרש ממני כאמא להתמודד עם הטיפולים של הדר, נדרש ממני כח גם להתמודד עם הסדר והארגון של המקום. לצערי, כל מי שביקר במקום ושוחחתי איתו מרגיש כמוני, אך עדיין לא עשינו עם זה דבר.  

בביקור שהיה באמצע מאי פרופ' אייזנבוד הצמיד להדר גם פלטה תחתונה. מטרת הפלטה היא דחיפת השיניים בלסת התחתונה אחורה כשבמקביל הפלטה העליונה בשילוב המסיכה דוחפת את הלסת העליונה החוצה. כך ייווצר בפה של הדר יישור קו בין השיניים העליונות לתחתונות. הפלטה התחתונה שונה בצורתה מהעליונה: העליונה צורתה קפיץ המוצמד בשתי טבעות לשיניים וממוקם בחך העליון. הפלטה התחתונה היא מעין שני פלסטיקים שקופים אשר מונחים על השיניים הטוחנות וביניהם מחברת קשת מברזל המוצמדת לחלק האחורי של השיניים התחתונות.

חשבתי שמדובר בביקורת מסיבה פשוטה - אין יותר מקום לעוד ברזל בפה של הדר וידעתי שאף אחת מהפלטות לא צפויה לרדת. טעיתי: פרופ' אייזנבוד חשב שדווקא יש מקום ותכנן להצמיד שתי טבעות על השיניים העליונות (ניבים) שבעבר היו כלואות (לא היה להן מקום לצאת ולבקוע), אך בזכות הפלטה נוצר מקום והן בקעו. הטבעות מטרתן להיות ההתחלה של "קוביות" שיהיו על כל השיניים ויעזרו בכל התהליך של יישורן.

לצערנו פרופ' אייזנבוד גילה שיש עששת על השיניים האלה ואין באפשרותו כרגע להשתמש בהן, אלא רק לאחר שרופא שיניים יטפל בהן. הפרופ' ניסה לנקות קצת את השיניים, והדרי יושבת על הכיסא (על אבא שלה ליתר דיוק) בעל כורחה, קצת בוכה, קצת צועקת לי "אמא" כמו מבקשת ממני לחלץ אותה. ואילו אני לעומתה רואה אותה כגור אריה קטן שמסתכל לפחד בעיניים ומנצח. בינתיים האחיות שלה ממתינות בשקט מחוץ לחדר הטיפולים, מחכות בסבלנות להדר. הן גם יקבלו אחר-כך מדבקות על שליוו את הדר והיו לצידה.

אני זו האחראית על צחצוח השיניים של הדר ונראה שכשלתי באופן הביצוע. אולי העובדה שהשיניים היו כלואות היא הגורם לעששת, אבל בשורה התחתונה העששת נובעת מאי-צחצוח נכון כתוצאה מהצטברות של שיירי אוכל. 

פרופ' אייזנבוד הסביר שאנחנו חייבים להתייצב כבר ביום שני שלאחר מכן על-מנת שרופאת השיניים תטפל בעששת. לאחר הטיפול הזה נגיע שוב ביום רביעי (יומיים לאחר מכן) על-מנת שהוא יתחיל בטיפול "הקוביות".

לפני כן הציע פרופ' אייזנבוד אפשרות של טיפול אצל ד"ר אייל בוצר בבית-החולים "איכילוב", על מנת לחסוך לנו טרטור של נסיעה נוספת לחיפה. הסברנו לו כי מבחינתנו הטיפול בחיפה הוא נכון יותר עבור הדר, משום שכך היא תקבל טיפול במקום שהיא מכירה ולא במקום זר, וזאת למרות מה שזה דורש מאיתנו מאמץ מבחינת סידורי ההגעה. 

קבענו תור ליום שני. 

יצאנו מרמב"ם ונסענו לפארק שהדר אוהבת. אחותה הגדולה בינתיים משלימה בינה לבין עצמה את התמונה כיצד נראים הימים של הדרי בחיפה. קופצים קצת לים לטבול את הרגליים, מתחילים בנסיעה לכיוון הבית, ובדרך גם עוצרים בחדרה לאכול. חיפה נשארת מאחורינו.

במוצאי-שבת, לפני שנרדמה, הדר אומרת לי "אוף יום שני יגיע מהר". שאלתי אותה מה היא רוצה, והדר מבלי לחשוב פעמיים ענתה לי - לדחות את התור לפחות ליום חמישי. אמרתי לה שאולי באמת נעשה את זה אם זה יקל עליה. 

כשדיברתי על זה עם יועד הוא ניסה להסביר לי שאין ברירה, וזה טיפול שהדר חייבת לעבור. הבנתי שאת התור להדר לא אצליח לדחות ונצטרך לנסוע ביום שני לחיפה. 

באותו מוצאי-שבת החדשות לא בישרו טובות; שלושה נערים, שהיו בדרכם הביתה ביום חמישי בלילה, נחטפו.

ביום ראשון בערב יועד הוזעק בהתייצבות למחרת היום למילואים - יום שני. הנסיעה לחיפה בוטלה עד הודעה חדשה.

ימים קשים עוברים על ישראל, והבשורה הקשה על רצח הנערים גיל-עד, נפתלי ואייל, יהי זכרם ברוך, כבר פקדה כל בית ובית. ימים מלאי צער וכאב אשר גורמים גם לי לעצור ממרדף החיים המטורף הזה. לעצור, לחשוב ולתת להדרי להמשיך להיות ילדה שנהנית מהחופש שרק התחיל, בלי לחץ, למרות הצורך, בקביעת תור חדש למקום הזה שהיא כל-כך לא אוהבת ומאוד מלחיץ אותה, אבל גם יודעת להתמודד מולו בגבורה של (גור) אריה. 


אל תירא ישראל, אל תירא
כי גור אריה הלא אתה
ואריה אם ישאג - מי לא ירא
מי לא יירא 
          (יעקב התמים / אביהו מדינה)
           



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה