4 בנובמבר 2012

מי שמסתכל בקנקן


"אם זו בת הרבה בוחרים לעשות הפלה".
אותו משפט שאמר לי הרופא, ההוא מסקירת המערכות המורחבת, דקה לאחר  שגילה לי את השסע בשפה של הדרי.
ולא, לא הבנתי למה הוא אמר את זה. לא באותה שנייה ולא שלוש וחצי שנים אחרי. אם כי באותה שנייה נפלתי ברשת שלו ושאלתי - למה, ובאדישות שלא תשכח הוא ענה - כי לבנות המראה החיצוני חשוב יותר... מה לא הייתי עושה היום כדי לחזור לאותו רגע, אז, ואולי אפילו להצליח להעמיד את אותו רופא במקום.

בערב שבת, רגע לפני "הקידוש", אנחנו קוראים במזמור של "אשת חיל" את הפסוק "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל", שמשמעותו - היופי החיצוני הוא יופי שקרי; יראת ה', שהיא מכלול המעשים הטובים של האדם הנובעים מהפנימיות שלו, נותנת את התהילה האמתית.

באופן ישיר, ולא בהכרח ברור, הפסוק מתחבר לי עם הפתגם הערבי: "כל קוף בעיניי אמו איילה" - מה שייראה קוף בעיניים של אחד, בעיני אמו הוא תמיד ייראה כאיילה, התגלמות היופי והאצילות. איך אני מקשרת בין השניים? אין לי הסבר מושכל, אבל תמיד יש לי חוט מקשר.

כשהדרי נולדה ראיתי את הדבר הכי מתוק שהיה יכול לצאת ממני. אני לא חושבת שאפשר באמת להיות מוכנים נפשית, באופן מוחלט, לקראת לידה, וצריך לפתח את מנגנון הסבלנות שלא תמיד נטוע בנו. על אחת כמה וכמה לקראת לידה שהתחזיות עליה לא בהכרח חיוביות. ככל שניסיתי לחשוב באופן חיובי על הלידה ועל החיים שמתפתחים בתוכי, ידעתי שעד שלא אלד אני לא באמת אדע עם מה אני מתמודדת. לרגע לא חשבתי במהלך ההיריון על היופי, ולרגע לא הדהד בי המשפט הראשון מהרופא הראשון שאבחן את השסע. ההד הגיע הרבה לאחר הלידה.

כאמור, בשניות הראשונות שלאחר הלידה ראיתי תינוקת מתוקה להפליא, ברגע הראשון אפילו לא ראיתי את השסע. וכשאני אומרת לא ראיתי אז הכוונה לפשוטו כמשמעו - לא ראיתי. מה שלחלוטין לא ניתן להגיד על הרבה אחרים שראו את הדרי בפעם הראשונה. אני זוכרת את ההתרגשות שהייתה לי מציון ה'אפגר' של המיילדת - הבת שלי, בניגוד לאפשרויות שהציגו בפנינו בהיותה עובר, עמדה בהצלחה במבחן הראשון בחיים, אחד מני רבים. רק עכשיו נולדה וכבר הוכיחה לעולם שהיא 10...

אפילו יועד, המלא אופטימיות וחשיבה חיובית, היה בהלם. אני זוכרת את המבט שלו מסתכל על הדרי בחדר לידה, ספק בוהה ספק בוחן וככל הנראה מנסח בינו לבין עצמו "נאום" שיעביר את המסר עם הבשורה על הולדת הנכדה עם השפה השסועה לאמא שלו. וכל ההלם הזה היה בכלל לפני שידענו שהחך שלם...

המשפחה הקרובה שראתה את הדרי בפעם הראשונה הייתה מלאת התרגשות. האחיות שלי ראו תינוקת מתוקה וקטנה במיוחד (ככה שתיהן מזכירות לי מדי פעם) והסבתות דמעו כשראו אותה ותיארו גם את יופייה הלא ידוע, שלא בהכרח כל אחד אחר ראה. וכל הזמן ובכל הזדמנות חזרה על עצמה אותה מילה - "יופי".

בעיניי הדרי הייתה ועודנה יפהפייה אמתית, אבל אני לא באמת אובייקטיבית וזה לא ממש משנה לי. יותר מזה, ברור לי שהיופי הפנימי שלה הוא שמקרין על היופי החיצוני - עם השסע או בלעדיו.

יועד, באופיו, משקיע הרבה מחשבה בעניינים מהותיים, בין היתר בבחירת שם לבת שלו. הבחירה שלו בשם 'הדר' (לא משנה שהוא טוען שאני בחרתי בו) היא לא מקרית. אמנם זה התחבר לו עם מה שכבר סיפרתי על ריבת האתרוגים שאכלתי יום לפני הלידה, אבל הוא קרא לה הדר כי משמעות השם זה יופי, פאר. יועד קרא לה הדר בגלל אותו פסוק מ"אשת חיל" - "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" (משלי ל"א 25), שמשמעותו - כל ימיה תשמח, אותה שמחה שלרוב נראית על פניו של אדם, בחיוך, עם הפה.

יועד תמיד מתפעל מיופייה של הדר, אבל גם תמיד מודאג מהדימוי העצמי איתו היא תגדל. אותי זה לעולם לא הטריד. בתפיסה שלו הוא ניסה למנוע ממני לצלם יותר מדי את הדרי, כדי שלא תגדל לתוך מראה הצ'ופצ'יק שהיה מחובר לה לאף, ואילו אני, מבחינתי, צילמתי "ככל יכולתי". אז מה אם תגדל ותתעניין ותשאל? זו הדר וככה היא נולדה. מי קבע שלהיות "שונה" זה רע?

הצלקות שלאחר הניתוח הטרידו את יועד הרבה יותר מאשר אותי ואף פעם לא הבנתי ממה הוא כל-כך מוטרד. לחלוטין לא היה אכפת לי מהן. כמובן שמחתי ככל שהזמן חלף למראה הצלקות המחלימות, אבל גם היום, במבט לאחור בתמונות, אותה הדרי - שלאורך הזמן תמיד נראתה לי יפהפייה - השתנתה ללא הכר והיום יפה מתמיד. בעיניי. וככה זה גם עם שתי הבנות הנוספות שלי - בעיניי הן היו מתוקות ויפהפיות מהיום שנולדו, ומשתבחות עם הזמן. הרי מותר לי - אני האמא.

נראה לפעמים שיועד ואני התחלפנו בתפקידים - הקול השפוי שלו שנשמע במהלך ההיריון עם הדרי והשפיע רבות על החשיבה החיובית שלנו, לעומת החיים כרגע בהנחה ומתוך תקווה שגם הקול השפוי שלי נשמע.

אני מניחה שכמו התמונות המשתנות גם הזמן יעשה את שלו, וביחד נעניק לבנותינו את הערכים המשמעותיים לנו. התעסקות עם היופי אף פעם לא הייתה חלק ממני ומהמטרות שלי כשאני קמה בבוקר (הרבה פעמים אני יוצאת מהבית ומצטערת שלא הספקתי להעיף מבט במראה רק כדי לפחות לראות איך אני באמת נראית). אולי דווקא יועד מוטרד מדימוי הגוף שהדרי תתבגר איתו בגלל שהוא גבר וחושב אחרת, אולי בגלל שהוא האבא, אולי בגלל שלשנינו יש שתי גישות שונות בעניין. אני מכירה את יועד מספיק זמן כדי לדעת שהוא לא באמת חלק מאותה תרבות המערב המטפחת את הגוף וכמהה ליופי החיצוני. עבורו פנימיות האדם היא המשמעותית, וככה הוא רוצה ומאמין שנכון לגדל יחד את בנותינו.

עם כל זאת אני עדיין יודעת שבהקשר של הדרי הנושא מטריד אותו במקום קטן באונה האחורית של המח. למה? אני לא באמת יודעת.

אני כן יודעת שבערכי החינוך של בנותינו אנו מיישרים קו ורוצה להאמין ששלושתן בכלל והדרי בפרט תדענה להתמקד בעיקר ולא בטפל. מי הוא זה שיקבע מהו יופי? מי החליט שעיתון אופנה כזה או אחר יקבע מה ראוי ונכון? מי אמר שלהיות שמן זה פחות טוב מלהיות רזה? מי אמר שלהיות גבוה זה יותר טוב מנמוך? ומי אמר ששפה שסועה לבן זה פחות משמעותי בתפיסת המחשבה משפה שסועה לבת?

סביר להניח שאני לא אצליח להפנים את מה שאותו ד"ר אמר, בעיקר בגלל שזה היה כל-כך טפל ולא דיבר אליי. אני רוצה להאמין שהדרי תפנים את העיקר של החיים ותניח לטפלים להתעסק בטפל.

2 תגובות:

  1. תודה לך
    בתור אחת שנמצאת בתוך המערכת ושומעת שוב ושוב את הנבואות השחורות שרופאים נותנים
    לפעמים בצדק, לפעמים ממש לא
    אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת
    כנראה שכל נשמה יודעת לאיזה הורים היא בוחרת להוולד והדרי שלך בחרה בהורים המושלמים בשבילה
    שתמשיכו לגדלה בטוב ושמחה יחד עם אחיותיה

    השבמחק
    תשובות
    1. בצדק או לא בצדק, שלפחות הטיעונים יהיו ראויים;

      ותודה, מחמם לי את הלב ונותן לי רצון להמשיך ולכתוב מלגלות כי אנשים שאני לא מכירה
      או מכירים אותי ורק קוראים את שאני מרגישה וחושבת,
      מסיקים שאנחנו משתדלים להעניק להדרי ולאחיותיה טוב ושמחה. כי באמת לא צריך יותר מזה.

      איריס

      מחק